* התגעגעתם לבחירות באיראן? אז מחר – הסיבוב השני והמכריע בבחירות לפרלמנט האיראני (המג’לס). בסיבוב זה יוכרעו הבחירות ביחס ל-69 מושבים (מתוך 290) לגביהם לא הושגה הכרעה בסיבוב הראשון, שנערך בסוף פברואר (כלומר אף אחד מהמועמדים לא זכה ב-25% לפחות מהקולות). 138 מתמודדים יתחרו ב-18 מחוזות ברחבי איראן.
* למרות שהסיבוב השני בבחירות הפרלמנטריות באיראן מושך באופן טבעי פחות תשומת לב מאשר הראשון (ויש להניח שגם שיעור ההצבעה יהיה נמוך יותר משיעור ההצבעה בסיבוב הראשון שהיה כ-62%), חשיבותו רבה למדי ביחס להרכבו הסופי של המג’לס הבא.
* למי ששכח, בסיבוב הראשון זכו המועמדים המזוהים עם ממשלת רוחאני (מה שמכונה “מתונים” או “רפורמיסטים”, למרות שכפי שהבהרתי כבר בעבר, עיקר המאבק אינו בין מתונים לרדיקלים כי אם בין פרגמטים לאידיאולוגים-מהפכנים), בהישגים נאים, בעיקר (אך לא רק) בטהראן. עם זאת, הם לא הצליחו לבסס רוב מוחלט במג’לס.
מאחר שמדובר בבחירות אישיות, ומכיוון שהאוריינטציה הפוליטית של רבים מהמועמדים שנבחרו אינה ברורה לגמרי (יש לא מעט נבחרים, למשל, שהן ה”מתונים” והן ה”רדיקלים” הציגו אותם לאחר הבחירות כמשתייכים אליהם מבחינה פוליטית), קשה לקבוע באופן ברור את הרכבו של המג’לס לאחר הסיבוב הראשון. עם זאת, התמונה שעולה מרוב הדיווחים היא שבין 80 ל-90 חברי מג’לס, שנבחרו בסיבוב הראשון, משתייכים לזרם הפרגמטי/מתון ובין 70 ל-80 חברי מג’לס משתייכים למתנגדי הממשלה בימין השמרני. כמו כן נבחרו בין 50 ל-60 חברי מג’לס המזוהים כ”עצמאיים” ועוד חמישה נציגים משוריינים למיעוטים הדתיים.
בסה”כ (ואתם יודעים שכמזרחן אני לא טוב בחישובים), כ-220 חברי מג’לס.
* המשמעות היא שאם בסיבוב השני יצליחו תומכי הנשיא רוחאני לזכות בעוד כ-50 מושבים (או קרוב לכך), הם ייהנו במידה רבה משליטה מוחלטת במג’לס (שוב, צריך לסייג ולומר שהמחויבות של חברי המג’לס שמזוהים עם תומכי הנשיא למחנה הפרגמטי/מתון אינה מוחלטת, בוודאי שלא בכל התחומים. זו אינה “הכנסת” עם משמעת קואליציונית, שגם היא אינה תמיד יעילה).
אם, לעומת זאת, הפרגמטים יזכו בפחות מ-40 מושבים, משמעות הדבר היא שהנשיא יזדקק לקואליציה רופפת בין תומכיו במחנה הפרגמטי לבין חלק מחברי המג’לס העצמאיים או אפילו שמרנים קצת יותר מתונים שנבחרו מטעם רשימות הימין כדי לקדם את האג’נדה שלו.
* המבחן המשמעותי הראשון הצפוי לאחר כינוס המושב הראשון של המג’לס החדש בסוף חודש מאי יהיה הבחירות לראשות המג’לס.
שני המועמדים הבולטים נכון לעכשיו הם לאריג’אני ועארף. יו”ר המג’לס הנוכחי, עלי לאריג’אני, סירב בבחירות האחרונות לתמוך בימין האידיאולוגי וחבר, למעשה, לתומכי הנשיא רוחאני. לפיכך, הנשיא חייב לו במידה מסוימת והוא בוודאי יזדקק לתמיכתו ולתמיכת המקורבים אליו במקרה שבו מחנה תומכיו המובהקים לא יזכה ברוב מוחלט במג’לס.
המועמד השני הוא סגנו לשעבר של הנשיא הרפורמיסטי ח’אתמי, מוחמד-רזא עארף, רפורמיסט מתון וראש רשימת תומכי הנשיא בטהראן (שבה, כזכור, תומכי הנשיא גרפו בסיבוב הראשון את כל 30 הנציגים המוקצים למחוז זה במג’לס). עארף נחשב כסמן שמאלי במג’לס החדש ואם הוא ייבחר כיו”ר המג’לס, זה ללא ספק ישפיע גם על דימוי המג’לס כמתון ביותר מאז המג’לס הרפורמיסטי, שכיהן בין השנים 2004-2000, וגם על האג’נדה שהמג’לס ינסה לקדם.
אם הפרגמטים יזכו בהישג משמעותי גם בסיבוב השני (כלומר, לפחות 40 מושבים נוספים), סיכוייו של עארף להיבחר כיו”ר המג’לס גדלים, אם כי רוחאני עדיין עשוי להעדיף גם במקרה כזה שלא להסתכן בעימות חריף עם האגף המתון במחנה השמרני ועם לאריג’אני המקורב גם למנהיג העליון.
Your Responses