אני לא חושב שצריך לזלזל בתהלוכות “יום ירושלים העולמי” המצוין היום באיראן, כמדי שנה ביום השישי האחרון של חודש הרמדאן. זה יום שמבטא אולי באופן המובהק ביותר את עמדתו הבלתי מתפשרת של המשטר האיראני ביחס לישראל, שמבוססת לא רק על שיקולים פוליטיים אלא על תפיסה אידיאולוגית השוללת באופן מוחלט את קיומה של מדינת ישראל.
התייצבותם בתהלוכות היום של כל ראשי המשטר, שחילוקי דעות עמוקים מפרידים ביניהם בסוגיות שונות הנוגעות למדיניות פנים וחוץ, מבטאת כל פעם מחדש כי בסוגיית היחס לישראל באמת שאין הבדל משמעותי בין פרגמטים לאידיאולוגים, בין רדיקלים יותר למתונים יותר.
זאת ועוד, כפי שכתבתי גם בעבר, דווקא בשעה שהמשטר האיראני נאלץ להכיר ולעיתים להשלים עם הפער הגדל והולך בין ערכי המהפכה למציאות המשתנה, הופכת העוינות לישראל לדגל מהפכני המונף גבוה מתמיד במאמץ להפגין מבית וכלפי חוץ את דבקותו בתפיסותיו האידיאולוגיות והמהפכניות.
בוודאי שאין להקל ראש בהסתה החמורה ביום זה נגד ישראל, הכוללת לעיתים גם סממנים אנטישמיים ברורים.
ועם זאת, גם בעיצומו של יום ירושלים, אני מסרב להצטרף לפסטיבל ההפחדות השנתי ולקרנבל ההיסטריה המאמץ בחום כל תמונה של דגל ישראל מוצת בטהראן וכל הצהרה של בכיר משמרות המהפכה על חיסולה הצפוי של ישראל ומספק במה מרשימה למנגנון התעמולה האיראני. מנגנון תעמולה המבטיח את חיסולה של ישראל בתוך 25 שנים על-ידי מדינה הנאבקת במשבר כלכלי חמור (כן, גם אחרי הסרת הסנקציות), מבטיח לגייס את המוני הצעירים המוסלמים למאבק למען פלסטין בשעה שחלק גדול מהצעירים האיראנים מסרבים לקבל על עצמם את תכתיבי המשטר המדכא, מבטיח לשחרר את ירושלים בשעה שמאות אנשי משמרות המהפכה אינם מצליחים להכריע את המערכה לכיבוש חלב ומצהיר על התגייסות העולם המוסלמי תחת הדגל האיראני במאבק נגד הציונים בשעה שאפילו שיעים בדרום עיראק מפגינים נגד התערבותה הפוסקת של איראן בענייניה הפנימיים של ארצם.
אז כן, מאות אלפי איראנים התייצבו היום לתהלוכות יום ירושלים ברחבי איראן. חלקם התייצבו במצוות המשטר, חלקם התייצבו כי הם מאמינים באמת בצדקת המאבק למען פלסטין, אך להתייצבותם של רבים יש גם הסבר אחר. ברשומה, שפרסם גולש איראני לפני כשנתיים בתום תהלוכות יום המהפכה האסלאמית, נכתב, כי רק מעטים מהמשתתפים בתהלוכות הגיעו על מנת לבטא את תמיכתם במשטר ואילו רוב האזרחים הגיעו כדי לבלות יום חופשה בלוויית בני-משפחותיהם וליהנות מחוויית הקניות בדוכני המזון והמוצרים האחרים שהוקמו לאורך הרחובות המרכזיים.
אז בתהלוכות יום ירושלים אין דוכני מזון, ואני אישית מתקשה להבין את ההתלהבות לצאת בחום של 40 מעלות ועוד בעיצומו של צום הרמדאן לרחובות הערים ולשרוף דגלים, גם אם רבים מהאזרחים לא ממש מקפידים על הצום ובוודאי שאינם נמנעים מלשתות מים. אבל נראה, כי בדומה לתהלוכות יום המהפכה ולתהלוכות יום העאשורא, גם תהלוכות יום ירושלים הפכו בשנים האחרונות לקרנבל צבעוני המושך קהל שרוצה לראות, להיראות ובעיקר – להצטלם בסלפי. אז זה בהחלט לא סימפטי, מטריד למדי ודי מתסכל, אבל אפשר להישאר בינתיים מחוץ למקלט. אפילו לתפיסת האיראנים, יש לנו בכל זאת עוד כ-25 שנים להתקיים.
Your Responses