* בסוף מאי יתכנס בשעה טובה המג’לס העשירי, שנבחר לאחרונה בשני סבבי הבחירות שנערכו בסוף פברואר ובסוף אפריל. על הפרק: מינוי יו”ר המג’לס.
* שני מועמדים בולטים צפויים להציג את מועמדותם:
+ יו”ר המג’לס הנוכחי, עלי לאריג’אני המשמש בתפקיד זה משנת 2008. לאריג’אני, שמרן מתון, סירב כזכור (למי שעוקב אחריי) לתמוך בימין האידיאולוגי בבחירות האחרונות למג’לס וחבר, למעשה, לתומכי הנשיא רוחאני.
+ מוחמד-רזא עארף, סגנו לשעבר של הנשיא הרפורמיסטי, מוחמד ח’אתמי, שהוביל את רשימת תומכי הנשיא (הזרם המתון/פרגמטי) בבחירות בטהראן בהם זכו המועמדים המתונים בניצחון סוחף (30 מתוך 30 המקומות המיועדים למחוז טהראן) והגיע למקום הראשון. עארף הודיע היום כי יתמודד בוודאות על תפקיד היו”ר.
* ועכשיו השאלה המרכזית: סיכוייו של מי גבוהים יותר?
לשם כך צריך לחזור למאזן הכוחות במג’לס החדש. תומכי הנשיא (“זרם מתון”/פרגמטי) זכו בלמעלה מ-120 מושבים מתוך 290 המושבים: הישג מרשים, אך לא רוב מוחלט; הימין השמרני מחזיק בכ-90 מושבים ויתר המושבים (למעט חמישה נציגים של המיעוטים הדתיים) יאויישו ע”י מועמדים עצמאיים.
* לכאורה – הימין השמרני אמור לתמוך בלאריג’אני, תומכי הנשיא אמורים לתמוך בעארף והעצמאים אמורים להצביע בהתאם להשקפת עולמם או למצב הרוח בבוקר ההצבעה.
אלא שלמעשה, המצב הרבה יותר מורכב.
* במחנה תומכי הנשיא הדעות חלוקות. האגף השמאלי של המחנה הפרגמטי (מה שאפשר לכנות: רפורמיסטים “אמיתיים”) נוטה לתמוך בעארף. הרפורמיסטים טוענים שיש להם הזדמנות לחזור ולהנהיג את המג’לס לאחר 8 שנים בהם המג’לס היה בשליטה שמרנית מוחלטת, וכי אם לא יתמכו בעארף, תומכיהם בציבור יאשימו אותם בבגידה בציבור הבוחרים שרוצה לראות את עארף המתון בראשות הרשות המחוקקת. הם מזכירים שעארף כבר ויתר פעם אחת, כאשר הסיר את מועמדותו בבחירות האחרונות לנשיאות בקיץ 2013 לטובת רוחאני, וטוענים שאין שום סיבה שיוותר גם על הסיכוי לעמוד בראש המג’לס.
לעומת זאת, רבים מתומכי הנשיא טוענים כי מאחר שאין לתומכי הנשיא רוב מוחלט במג’לס, הרי שעדיף להם להמשיך בשיתוף הפעולה עם השמרנים המתונים כדוגמת לאריג’אני. לדבריהם, אם תומכי הנשיא יצביעו עבור עארף, לאריג’אני יחזור לחיקו של הימין האידיאולוגי השמרני והם יאבדו כל יכולת לקדם מהלכים משמעותיים שמחייבים שיתוף פעולה עם לאריג’אני ותומכיו.
* השמרנים אמורים לכאורה לתמוך בלאריג’אני, אבל גם כאן התמונה מעט מורכבת, מכיוון שיש לא מעט פוליטיקאים מהימין השמרני שזועמים על לאריג’אני בשל “בגידתו” במחנה הימין וחבירתו לתומכי הנשיא רוחאני. לא מן הנמנע, לפיכך, שחלק מחברי המג’לס המזוהים דווקא עם הימין הרדיקלי יימנעו מתמיכה בלאריג’אני או אפילו יצביעו הצבעת מחאה לטובת הסמולן עארף.
* ולגבי העצמאים – זה כבר תלוי, כאמור, בהשקפתם האישית של כל אחד מהם. הימין טוען שרוב ה”עצמאים” תומכים בלאריג’אני, אבל ספינים יש לא רק אצלנו.
* בשורה התחתונה, לפחות על הנייר – ללאריג’אני יש סיכוי טוב יותר להמשיך ולכהן בתפקיד יו”ר המג’לס. הוא יזכה ככל הנראה בתמיכת רוב הימין השמרני, חלק (כנראה משמעותי) מהעצמאים וחלק (ככה”נ לא מבוטל) מצד תומכי הנשיא. רוחאני עצמו לא הביע את עמדתו (וספק אם יביע אותה באופן מוצהר לקראת ההצבעה הגורלית), אבל יש להניח שגם הוא עצמו מודע לצורך להמשיך בשיתוף הפעולה הפורה, שהתקיים בשלוש השנים האחרונות בינו לבין לאריג’אני המקורב גם למנהיג העליון.
יחד עם זאת, בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, לא ניתן לפסול שום אפשרות: החל מניצחון מפתיע של עארף וכלה בהסכם כלשהו שיבטיח לעארף תפקיד בכיר אחר (למשל סגן יו”ר המג’לס) בתמורה להסרת מועמדותו.
Your Responses